מגדל חברה לבטוח בע"מ-ת"א נ' הלל

פסק דין

ביום 1/3/06 ארעה תאונת דרכים בצומת נווה נאמן סמוך לפתח תקוה, בין רכב נהוג בידי מבוטח התובעת, מר יוסי עמר, ובין רכב נהוג בידי הנתבעת, אילנה הלל.

מדובר בצומת טי, כאשר רכבו של עד התביעה נוסע מקרית עקרון לכיוון הוד השרון מדרום לצפון ואילו רכבה של הנתבעת נוסע בכיוון הנגדי, מצפון לדרום, כשבכוונתה לפנות שמאלה בצומת.

מדובר בצומת מרומזר, שני הרכבים נכנסו לצומת בעת ובעונה אחת והתנגשו. זה טוען שהוא נכנס בירוק ואילו הנתבעת נכנסה באדום וזו טוענת שהיא נכנסה בירוק ואילו עד התביעה הוא שנכנס באדום.

מטעם התביעה העיד הנהג מר יוסי עמר וגם אשתו שישבה לידו. מטעם ההגנה העידה רק הנתבעת.

באשר לעדותה של אשתו של מר עמר, גב' צביה עמר, אינני יכול להסתמך עליה ולקבל אותה כראיה מכיוון שהעדות עשתה עלי רושם של עדות שהוכנה לצורך המשפט, שלא על סמך מראה עיניים חד וברור אלא, ככל הנראה, עקב הסיטואציה הכללית והרצון שלה לנקות את בעלה מאחריות לתאונה. הגב' עמר לא ידעה למסור לנו אם בעלה נסע בנתיב הימני או השמאלי, לא ידעה למסור מרחקים, לא ידעה למסור באיזה שלב נכנסה הנתבעת לצומת, מאיזה מרחק היא ראתה אותה נכנסת לצומת וכהנה וכהנה עובדות חיוניות והיא היתה "נעולה" על האמירה שבעלה נכנס לצומת בירוק.

גם עד התביעה עצמו לא עשה רושם של אדם היודע את כל הפרטים מידיעה אישית וישירה וגם הוא היה "נעול" על המחשבה שהוא נכנס לצומת בירוק, אך כשל במתן התשובות לשאלות נוספות מהן ניתן ללמוד על אמיתות עדותו.

עובדות שניתן לקבוע על סמך הראיות שהיו בפני הן שעד התביעה נסע מכיוון דרום לצפון, עבר צומת קודמת במרחק של מאות מטרים והתקדם לעבר צומת התאונה. שאלתי אותו מאיזה מרחק ראה את האור הירוק בצומת התאונה לראשונה והוא מסר "יותר ממאה מטר". שאלתי אותו מהו שדה הראיה מכיוון נסיעתו עד לצומת והוא ענה "יותר ממאתיים מטר".

מדברי העד ניתן לקבוע בוודאות שהאור הירוק בכיוון הנסיעה שלו נדלק לפני שהוא הבחין בו לראשונה ואם הוא הבחין בו לראשונה ממרחק של מאה מטר, אז האור נדלק לירוק עוד כשהיה העד במרחק של יותר ממאה מטר. כמה יותר? אין לדעת מכיוון שהעד לא מסר וגם לא יכול למסור מה המרחק בינו לבין הרמזור, כאשר האור נדלק לירוק. על סמך דברים אלה ניתן לקבוע בוודאות, כי העד התקדם לכיוון הצומת והגיע אליו בסיום או לקראת סיום האור הירוק בכיוון שלו.

אין ספק, כי בזמן שיש לעד התביעה אור ירוק, יש לנתבעת אור אדום. מכיוון שהיא צריכה לתת לו את זכות הקדימה בהיותו נוסע ישר ובאותו זמן יש גם ירוק לאלה שבאים מכיוון הנתבעת אך נוסעים ישר.

גם לא יכולה להיות מחלוקת, כי כאשר הנתבעת מקבלת אור ירוק, עד התביעה מקבל אדום וגם אלה שיוצאים מכיוון נווה נאמן או פונים שמאלה, מקבלים אדום. כך שניתן לקבוע, כי יש סדר עוקב בין קבלת אדום בפני עד התביעה לקבלת ירוק בפני הנתבעת.

יכולה להיות אמנם אפשרות שעד התביעה יקבל אדום וגם הנתבעת תישאר באדום וגם אלה שמימינה יישארו באדום בזמן שאלה יוצאים מנווה נאמן ופונים שמאלה, אך אף אחד מהצדדים אינו טוען שזה המצב.

עד התביעה לא ראה את רכבה של הנתבעת עד אשר התנגש בה והוא לא יכול לסתור את הטענה שלה שכאשר הגיעה לצומת היא עצרה באדום לפני שפנתה שמאלה, כך שדבריה אלה של הנתבעת הוכחו ולא נסתרו.

הנתבעת מגיעה לצומת ועוצרת באור אדום. דבריה שהיא לא התעניינה בצבע הרמזור לנוסעים ישר, סבירים, כי היא אמורה להיות מרוכזת ברמזור הפניה שמאלה והרכבים שבאים ממול. הטענה, כי היא התבלבלה בין הרמזור לפניה שמאלה שלה לבין הרמזור לנסיעה ישר, אינה יכולה לעמוד מכיוון שנהג יכול להתבלבל בין רמזורים בזמן שהוא מגיע לרמזור ולא אחרי שהוא עוצר, כי אילו הנתבעת היתה מתבלבלת בין הרמזורים, היא היתה אמורה לפנות שמאלה בנסיעה שוטפת. מה שקרה הוא, שהיא עצרה לפני שפנתה שמאלה ואני מקבל את דבריה אלה.

אין זה סביר שנהג שמגיע לצומת ומתכוון לפנות שמאלה ויש לו אור אדום והוא עוצר, שיחל את הפניה שמאלה על אף קיומו של אור אדום בכיוון נסיעתו, שלמצוותו הוא עצר.

עד התביעה סמך ככל הנראה על כך שיש לו אור ירוק ממרחק של יותר ממאה מטר, ונכנס לצומת תוך הסתמכות על כך והעובדה שהוא לא ראה את רכב הנתבעת עד לתאונה והיה מישהו באוטו שצעק לו "תיזהר תיזהר" מצביעה על כך שהוא לא היה מרוכז בנהיגה והיה עסוק בחיפוש אחר כתובת.

לסיכום – מכיוון שקבעתי שהאור הירוק היה בכיוון נסיעת עד התביעה כשהוא היה במרחק של יותר ממאה מטר ממקום התאונה, כך שהוא התקרב לצומת בזמן שהשניות של אורך הרמזור הירוק הלכו ופחתו ומצד שני, חוסר הסבירות שהנתבעת תיכנס בפניה שמאלה בצבע אדום לאחר שעצרה, אני מעדיף את גרסתה של הנתבעת וקובע כי התביעה בה נטען כי היא נכנסה באדום, לכל הפחות לא הוכחה, אם כי יש בפני מספיק נתונים לקבוע כי אכן היא נכנסה בירוק ואילו עד התביעה באדום.

לפיכך התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסך של 1,750 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"א, 04 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.